החלטה בתיק ת"א 1318-99

הנתבעים 7, 8, 9, 10, 11, 20 ו-21 בתובענה ( "המבקשים") עותרים בבקשה זו (מס' 112), למחיקת נתבעים, סעיפים ועילות מכתב התביעה המתוקן. ביתר פירוט, עתירתם היא למחוק מכתב התביעה המתוקן את עילות התביעה שלא אושרו בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 28.5.12 בע"א 2718/09, שבו אושרה - בסייגים - התובענה כייצוגית ("פסק הדין בערעור"); למחוק את התובענה כנגד הנתבעים 8, 20 ו-21 שכן כנטען לאור פסק הדין בערעור, אין עוד עילת תביעה נגדם וכן למחוק סעיפים מכתב התביעה אשר על פי הטענה אינם עולים בקנה אחד עם הקביעות בפסק הדין בערעור.

עיקר טענת המבקשים היא שאירועים מסוימים שלפי הטענה הולידו עילות תביעה שנכללו בבקשת האישור שנדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 11.1.09 לא נכללו בפסק הדין בערעור ומכאן שלא ניתן לתבוע על פיהם בגדר התובענה הייצוגית. המבקשים מכוונים לכך שבית המשפט העליון לא אישר את ההימנעות של הנתבעת 6 ( "אלרון"), מביצוע הצעת רכש כעילה לתובעה הייצוגית ובדומה לכך גם לא אושרה עילת ההימנעות מתשלום דיבידנד לתובעות (המשיבות בבקשה זו). המבקשים טוענים גם שעילת הפרת חובת זהירות וחובת אמון אושרה ככשרה להתברר כתובענה ייצוגית רק בנוגע לעסקה המכונה בכתבי הטענות "עסקת המלונות והמרינה".

על רקע כל אלה נטען שלא ניתן לייחס אחריות כלשהי למקצת מן המבקשים (הנתבעים 8, 20 ו-21), שהיו נושאי משרה בנתבעת 1 ("אלסינט") וזאת מפני שהעילה של הפרת חובת זהירות ואמון מצד נושאי משרה באלסינט אושרה רק בנוגע לעסקת המלונות והמרינה, ועל פי הנטען בכתב התביעה נתבעים 8, 20 ו-21 לא שימשו כנושאי משרה באלסינט בזמן הרלבנטי.

אשר למחיקת הסעיפים מכתב התביעה, המבקשים טוענים שהנטען בכתב התביעה המתוקן אינו תואם את קביעותיו של בית המשפט העליון בפסק הדין בערעור ולכן יש למחוק סעיפים אלה מכתב התביעה המתוקן.

תשובתן של התובעות היא שאף שבפסק הדין בערעור נקבע שלא ניתן לתבוע בתביעה ייצוגית את אכיפתה של הצעת הרכש, או את תשלום הדיבידנד, נקבע שהימנעות מחלוקת דיבידנד או אי ביצועה של הצעת הרכש הם עניינים היכולים לשמש מרכיבים של עילת קיפוח אשר אותה אישר בית המשפט העליון לבירור כתובענה ייצוגית.

לבקשה למחוק את התביעה כנגד הנתבעים 8, 20 ו-21, בשל כך שלא אושרה כייצוגית עילת תביעה כנגדם, משיבות התובעות שפסק הדין בערעור אישר את התובענה כייצוגית בעילת קיפוח כלפי כל הנתבעים ובעילה של הפרת חובת זהירות וחובת אמונים כלפי כל נושאי המשרה באלסינט.

שקלתי את טענות והחלטתי לדחות את הבקשה. הטעמים העיקריים לכך מצויים בנימוקים המפורטים בהחלטתי מיום 28.6.13 בבקשה דומה, שאותה הגישו נתבעים אחרים (בקשה מס' 110).

כפי שהסברתי שם, אישורה של התובענה הייצוגית בעילת קיפוח מאפשר דיון במסגרת רחבה של טענות שלדעתי אין מקום להגבילן בשלב מוקדם זה על יסוד ניסיון לקרוא ולפרש את האמור בפסק הדין בערעור באופן כזה או אחר כפי שעותרים המבקשים. דומני כי התובעות צודקות כשהן מצביעות על כך שהטענות הנוגעות להימנעות מביצוע הצעת הרכש ולאי תשלום דיבידנד שימשו לבית המשפט העליון, בין שאר הנימוקים, לאשר את התובענה כייצוגית בעילה של קיפוח. על רקע זה אין מקום לקבל את טענות המבקשים המתייחסות לעילות אלה.

נראה לי שהתובעות צודקות גם בטענתן שבכתב התביעה המתוקן נתבעו נזקים שנגרמו, כנטען, מקיפוח התובעות כבעלות מניות וההסבר בעניין זה שנתנו התובעות בתשובתן מתקבל על הדעת.

גם בעניין אישור התביעה הייצוגית נגד הנתבעים 8, 20 ו-21 נראית לי תשובת התובעות. בפסק הדין בערעור לא סויגה אחריותו של מי מן הנתבעים וגם אם אפשר שבסופו של דבר יימצא שנתבע כזה או אחר אינו חב כלפי התובעות, על פי ההלכה הפסוקה אין מקום לברר ולפסוק בדבר בגדר הליך מקדמי (ראו למשל ע"א 8986/10 שהאב חאמד מנאסרה נ' אבו ליל ח'אלד סעיד אבד אל רחים (20.10.13).

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבות (התובעות) שכר טרחת עורכי דין בסכום של 7500 ש"ח.

ניתנה היום,  י"ט אלול תשע"ג, 25 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: